ייסוריו הפיזיים של איוב מגיעים לשיא של כאב וכיליון הגוף. מבעד למילים משתקפת תמונה קשה של אדם שגופו נאכל ממחלה, עד שנותר ממנו רק שלד בקושי מכוסה, ושריד מזערי של בריאות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה את המילים בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי כתיאור של רזון קיצוני ואובדן כל לחות הגוף. בשל חוסר הבשר, העצמות בולטות ונדבקות ישירות לעור ולמעט הבשר שעוד נותר [מצודת דוד, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. יש מי שמוסיף תיאור אנטומי ולפיו העצם נדבקה לעור החיצוני מצד אחד, ולאיברים הפנימיים מצד שני, משום ששכבת הבשר שביניהם נעלמה לחלוטין [מלבי"ם].
באשר למילים וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי, הפרשנים מציעים מגוון כיוונים להבנת מהות ה"עור" של השיניים ומשמעות ההימלטות. הפירוש המקובל ביותר מזהה את "עור השיניים" עם החניכיים. לפי תפיסה זו, גופו של איוב היה נגוע כולו בשחין ובתולעים, והמקום היחיד שנותר שלם ולא פגוע היה החניכיים שסביב שורשי שיניו [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי פניו הושחתו עד ששיניו נותרו חשופות, והוא יכול היה לאכול רק מעט דרך העור שבשורשי השיניים [רמב"ן].
לעומת ההבנה הפיזית של החניכיים, קיימות גישות אחרות לחלוטין. פירוש אחד מציע כי איוב מתאר ניסיון להימלט מן הכאב העצום על ידי נשיכת בשרו בשיניו מרוב ייסורים [תקות אנוש]. מנגד, יש הטוענים כי המשמעות היא הפוכה: כשם שלשיניים אין עור, כך איוב לא נמלט כלל מן המחלה [אבן עזרא].
פרשנות ייחודית נוספת לוקחת את הפסוק לכיוון של קריסת מערכות העיכול. המילה בְּעוֹר מפורשת מלשון "בעיר" קרי בהמה, והמילה וָאֶתְמַלְּטָה מלשון פליטה והקאה. בשל חוליו, מעיו של איוב דבקו בעצמותיו והפסיקו לתפקד, וכך הוא מצא את עצמו מקיא ופולט את מזונו כמו בהמה המעלה גרה, אף על פי שיש לו שיניים ללעוס [מלבי"ם].
לבסוף, נקודת מבט רעיונית רואה ב"עור השיניים" דימוי לשפתיים, המשמשות כחומה לפני השיניים והלשון. לפי פירוש זה, איוב עונה לרעיו המאשימים אותו: בעוד שכל גופו הוכה ונדבק לעצמותיו, הוא נותר בחיים דווקא בזכות שפתיו. טרם שפתיו נדבקו לשיניו, הוא מיהר להשתמש בהן כדי להצדיק את דין ה' ולומר דברים טובים, ובזכות כך שלא חטא בשפתיו הוא ניצל [אלשיך].