איוב חווה שבר עמוק של בגידה וניכור מצד הקרובים אליו ביותר. המילים תִּעֲבוּנִי כָּל־מְתֵי סוֹדִי מתייחסות לאנשי עצתו וסודו, אשר כעת מתעבים אותו, חורצים את דינו ומדברים עליו בגנות [מצודת דוד, שטיינזלץ, מלבי"ם]. אין מדובר באנשים פשוטים או חסרי הבנה, אלא באנשים בעלי שיעור קומה, איכות וחשיבות [אלשיך]. לפי המלבי"ם, קבוצה זו היא למעשה שלושת רעיו של איוב, שפנו נגדו ודיברו אליו קשות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי וְזֶה־אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִי בא להוסיף ולתאר כיצד כל האנשים שעמדו בפניו ואשר אהב אותם מעולם, הפכו את לבם לשנוא אותו ונעשו לאויביו המחרפים אותו. המילה בִי מתפרשת כאן במשמעות של "עליי", כלומר נהפכו עליי לרעה [מצודת ציון].
בתוך קו מחשבה זה, המלבי"ם מציע זיהוי ספציפי וטוען כי המילים וְזֶה־אָהַבְתִּי מכוונות לבלדד, שהיה חברו הקרוב והאהוב ביותר של איוב. בתחילת הוויכוחים בלדד נמנע מלחרוץ את דינו של איוב באופן מוחלט כפי שעשו האחרים, אך כעת גם הוא נהפך לאויב, ובכך הושלמה עזיבתם של כולם.
לעומת זאת, האלשיך מציג קריאה שונה המדגישה את עומק הפער בין עברו המפואר של איוב להווה הכאוב שלו. לפי פירושו, בעבר, כאשר איוב ואנשי סודו היו דנים יחד, גם אם הייתה לחבריו דעה שונה, ברגע שאיוב היה מצביע על דבר מסוים ואומר וְזֶה־אָהַבְתִּי – כלומר, זהו רצוני וזו סברתי – הם היו מבטלים את דעתם מפניו. לפיכך, המילים נֶהְפְּכוּ־בִי מתארות את הימים בהם חבריו היו הופכים את דעתם "בי", כלומר בשבילי ולמעני. זיכרון זה מעצים את גודל השבר: אותם אנשים חשובים שבעבר העריכו את איוב עד כדי ביטול רצונם מפניו, הם אלו שכעת מתעבים אותו.