תחושת הרדיפה של איוב באה לידי ביטוי כאשר הוא מדמה את רצף ייסוריו למתקפה צבאית מתואמת ומכוונת של כוחות ה' נגדו.
כאשר הוא אומר יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו, המילה גְדוּדָיו מתפרשת כמחנות צבא. הפרשנים מסבירים כי מדובר במטאפורה לגדודי הצרות, המכאובים והאסונות שנחתו עליו בבת אחת [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים גדודים אלו עם צבאותיו של השטן [אלשיך], או עם אויבים פיזיים שפשטו עליו בעבר, כמו שבטי שבא וכשדים. בנוסף, ייתכן שהגדודים רומזים לרעיו של איוב, אשר תוקפים אותו במילים קשות ומרות מתוך קנאתם לה' [מלבי"ם].
בהמשך התיאור, וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וַיָּסֹלּוּ נגזרת מהמילה "מסילה", כלומר דרך כבושה וסלולה [רש"י, מצודת ציון, רמב"ן]. הצרות באו עליו בדרך ישירה ולא סטו ממסלולן [מצודת דוד, רלב"ג]. המילה "עלי" מתפרשת בשני אופנים: האחד, שהם סללו את דרכם אליו, בדומה לצבא המקים מצור על עיר; והשני, שהם סללו את דרכם ממש עליו, כלומר רמסו ודרסו אותו תחת כפות רגליהם [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה גישה חלופית לפיה המילה וַיָּסֹלּוּ נגזרת מהמילה "סילון" שמשמעותה קוצים, כלומר שהם חסמו את דרכו בקוצים [אבן עזרא], אך פירוש זה נדחה על ידי פרשנים אחרים [רמב"ן].
לבסוף, וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי, הגדודים מקיפים אותו מכל עבר כדי שלא יוכל לברוח, ואינם עוזבים [רמב"ן, מצודת דוד]. לצד זאת, יש המזהים בפסוק רמז להגבלת כוחו של השטן על ידי ה'; אף על פי שבתחילה הכוחות פגעו בו ישירות ורמסו אותו, ה' לא אפשר להם ליטול את נשמתו, ולכן בסופו של דבר הם נותרו לחנות רק מסביב לאוהלו, ולא עליו ממש [אלשיך].