איוב עונה להאשמותיהם הקשות של רעיו וטוען לגבי אופיים והשלכותיהם של חטאיו האפשריים. המילה שגיתי מוסברת כטעות או שגגה, והמילה תלין משמעותה לינת לילה, כלומר דבר הנעשה בהסתר [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאיוב טוען כי גם אם אכן חטא, טעותו נשארה בינו לבין עצמו ואינה מזיקה לסביבתו ולעולם [ביאור שטיינזלץ]. משום כך, הוא היחיד שנושא בתוצאות וסופג את המכות על מעשיו [רש"י, רמב"ן]. מכיוון שהחטא נעשה בהצנע, הרעים כלל לא ראו אותו עושה רע, ואין להם יכולת לשפוט את מעשיו הנסתרים [מצודת דוד]. יתרה מכך, גם אם מדובר בטעות מחשבתית בענייני אמונה, הדברים נותרו בלבו ולא פורסמו ברבים, ולכן עונשו הכבד נראה בלתי מוצדק [מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים את הפסוק כביטוי לדבקותו של איוב בעמדתו אל מול רעיו. לפי פירוש זה, איוב מכריז שגם אם טעה, טעותו תישאר עמו והוא לא יחזור בו מדעתו בעקבות דבריהם, שכן הוא נוכח לדעת שתשובותיהם אינן דברי חכמה כפי שחשב תחילה, אלא דברי הבל [רמב"ן].
גישה שונה לחלוטין קוראת את הפסוק כתמיהה רטורית המופנית כלפי הרעים המבקשים לביישו. איוב שואל: גם אם אכן חטאתי בשוגג, האם יעלה על הדעת כי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי – כלומר, שהחטא יישאר עמי בלילה מבלי שאחזור בתשובה? טענה זו נשענת על הכלל לפיו תלמיד חכם שעבר עבירה ביום, בוודאי עשה תשובה בלילה, ועל כן איוב מצהיר כי לא היה מאפשר לחטא ללון עמו אפילו לילה אחד [אלשיך].