מעבר למכאובים הפיזיים הקשים, אחת הטרגדיות העמוקות ביותר של האדם הסובל היא הבדידות החברתית ואובדן התמיכה מסביבתו הקרובה. הפסוק ממחיש כיצד הייסורים מנתקים את האדם אפילו ממעגלי הקרבה הראשונים ביותר שלו.
הפרשנים מציעים מספר סיבות לניתוק החברתי שנכפה על איוב. יש המסבירים כי ההתרחקות נובעת ממצבו הפיזי והכלכלי, שכן עוניו ומחלת העור הקשה שלו דוחים אנשים מלהתקרב אליו [ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת תולה זאת בסיבות רוחניות ותדמיתיות, שכן ייסוריו הרבים גורמים לקרוביו לחשוב שהוא פושע גדול שנענש על חטאיו [מצודת דוד]. בנוסף, יש המקשרים זאת לפסוק הקודם ומתארים כי כוחות שליליים של זעם וטומאה החונים סביב אוהלו מטילים אימה ופחד, ומונעים מאנשים לגשת אליו [מלבי"ם, אלשיך].
בדידות זו כואבת במיוחד, שכן היא שוללת ממנו את נחמת העראי שהיה יכול למצוא בחיק בני ביתו. במקום להעניק לו מעט נחת רוח, התרחקותם רק מוסיפה על צרותיו ומעצימה את תחושת המיאוס שהוא חווה [חומת אנך].
הפסוק מחלק את הסביבה לשני מעגלים: אַחַי – בני המשפחה הקרובים ביותר, וְיֹדְעַי – המכרים שידעו והכירו אותו בעבר. ביחס למכרים נאמר כי הם אַךְ־זָרוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי נגזרת מהמילה "זר", כלומר, אותם מכרים מהעבר מתנכרים אליו כעת והופכים עבורו לאנשים נכרים וזרים לחלוטין [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, גישה פרשנית שונה קושרת את הביטוי למילה "אכזר", ומלמדת כי המכרים לא רק התרחקו והפכו לזרים, אלא ממש נהגו בו באכזריות [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
אבחנה מעניינת נוספת עומדת על הפער שבין יחס האחים ליחס המכרים. בעוד שהאחים הורחקו ממנו לחלוטין (הִרְחִיק), המכרים התרחקו רק במידה מסוימת, שכן המילה אַךְ משמעותה מיעוט. הסיבה לכך היא שהכוחות המונעים מאנשים להתקרב אליו ריכזו את מאמציהם בהרס אחוות האחים החזקה, שהייתה עשויה להעניק לו נחמה אמיתית, ולא השקיעו מאמץ רב בהרחקת המכרים, שקרבתם ממילא לא הייתה מועילה לו רבות [אלשיך].