איוב חווה נטישה מוחלטת מצד המעגל החברתי והמשפחתי שלו, תהליך כואב המתרחש בשלבים ומשפיע זה על זה. בתחילת התהליך חָדְלוּ קְרוֹבָי, כלומר קרובי משפחתו נעלמו ופסקו מלבוא אליו ולבקר אותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בעקבות זאת, גם מְיֻדָּעַי - ידידיו, אוהביו ומכריו - שכחו אותו לחלוטין [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
קיימת זיקה ישירה בין שני חלקי הפסוק, המעידה על תגובת שרשרת חברתית. העובדה שקרובי המשפחה חדלו מלבקר היא זו שהובילה לכך שהמכרים שכחו אותו. אותם מכרים הסיקו קל וחומר בעצמם ואמרו כי אם אחיו ובני משפחתו שונאים ונוטשים אותו, על אחת כמה וכמה שראוי כי רעיו יתרחקו ממנו וישכחוהו כליל [אלשיך].