איוב, פרק י״ט, פסוק ב׳

איוב זועק מתוך כאבו ושואל את רעיו עַד־אָנָה, כלומר עד מתי, ימשיכו לגרום צער ויגון לנפשו. במקום להשתתף בצערו על ייסוריו שבאו עליו לחינם, הם תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי בכך שהם מאשימים אותו בחטא ורומזים שעונשי הרשעים מכוונים אליו. הוא מוחה על כך שהם פוגעים בו וּתְדַכּאוּנַנִי בְמִלִּים של קנטור, ויוצרים דיכוי כפול הנרמז בכפילות האות נו"ן במילה זו: פגיעה ישירה מעצם המילים הקשות, ופגיעה נוספת מהעמדת הפנים כאילו הם חסים על כבודו. איוב מתריע בפני חבריו כי על היעדר ההשתתפות בצער הם עתידים להיענש.