תחושת הניכור של איוב חודרת אל המרחב האינטימי ביותר שלו, כאשר האנשים הדרים בביתו ושפחותיו, שהם גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, מתרחקים ממנו. במקום לגלות כלפיו קרבה ונאמנות, הם מחשיבים אותו לאדם זר, ובכך לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי. יחס זה מבטא הקצנה בחומרת הניכור, שכן איוב אינו נתפס רק כאדם שאינו בן המשפחה, אלא הגיע למצב שבו נׇכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם, כאדם המגיע מארץ רחוקה שזהותו אינה מוכרת כלל. מנגד, ייתכן שחוסר קרבת הדם ביניהם גרם לכך שאיוב תמיד נחשב עבורם כמעין נוכרי, ולכן עם ירידתו מנכסיו החמיר הריחוק הבסיסי והם רואים בו כעת זר גמור.
איוב, פרק י״ט, פסוק ט״ו
גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נׇ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵינֵיהֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.