איוב, פרק י״ט, פסוק ז׳

זעקתו של הסובל מעוול ומעושק נתקלת בשתיקה מוחלטת מצד החברה ומצד מערכת הצדק העליונה. בתחילה הֵן אֶצְעַק חָמָס, כמי שהותקף על ידי שודדים וזועק לעוברים ושבים, אך משאינו נענה הוא חושש שמא ה' מקפיד עליו ולכן משנה את גישתו. בשלב זה אֲשַׁוַּע, כלומר רק צועק לישועה אל שופט שבידו הכוח להושיע, אך עדיין התוצאה היא וְאֵין מִשְׁפָּט. הוא מרגיש כי ה' שם מחיצה בדרכו, מתעלם ממנו ומונע ממנו את הצדק הראוי לו. מצב מייאש זה משמש גם כטענה כלפי רעיו, שאם אינו נענה משמיים על פגיעה ממשית, בוודאי שלא יזכה להתערבות אלוהית על הפגיעה המילולית מצדם.