איוב, פרק ל״ד, פסוק ל״ו

רצון הדובר, ואף תפילתו לה' במילה אָבִי, היא כי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח. בחינה זו נועדה להימשך לעולם כדי שאיוב ישלים עם מצבו ויחזור בו, או לחלופין כדי שינוצח ויוכרע לחלוטין בוויכוח. עמדה נוקשה זו נובעת עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן, שכן טענותיו של איוב נשמעות כדברי כפירה של אנשים רשעים. מנגד, ייתכן שייסוריו המתמשכים של איוב נועדו לשמש כתשובה ואזהרה לאותם רשעים, או כייסורי אהבה המכפרים על דור של חוטאים שאינם שבים בתשובה בעצמם.