ההתמודדות עם ייסורים מעוררת את השאלה הֶאָמַר, כלומר מה ראוי שייאמר אֶל־אֵל בעת משפט. הגישה המרכזית קובעת שעל המיוסר לקבל את הדין ולומר נָשָׂאתִי, להצהיר שהוא סובל בשתיקה, ולכן לֹא אֶחְבֹּל, לא ישחית את מעשיו ולא יחטא עוד. מנגד, ייתכן שזו ביקורת על אדם המכתיב גבולות לה' ודורש לעצור את הייסורים בטענה שסבל מספיק, פן יישבר ויגיע לכפירה. משמעות שונה בוחנת אם מנהיג רשע יכול לשקר לה' ולטעון שטיפל בעם במסירות ולא עשק אותם. לחלופין, המילים מיוחסות לה' בעצמו, המעיד שהוא נושא את עוון הרשעים ואינו משחית אותם מיד, הנהגה סבלנית שאין לאדם זכות לשפוט.
איוב, פרק ל״ד, פסוק ל״א
כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.