אליהוא מביע ביטחון מלא בצדקת טענותיו, ומצהיר כי כל אדם בעל שכל והבנה יאזין לדבריו ויסכים עמם.
הפרשנים מסבירים כי אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב הם אנשים מבינים וחכמים [שטיינזלץ]. יש המבחינים בינם לבין הוְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם: בעוד ש"אנשי לבב" הם אלו שחוקי החכמה קבועים בלבם והם מסיקים מסקנות מעצמם, ה"גבר חכם" הוא מי שמסכים רק לאחר שהוא שומע את הדברים [מלבי"ם]. גישה ייחודית מפרשת את הביטוי אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב כאנשים בעלי "שני לבבות" – כלומר, אנשים מסופקים הפוסחים על שתי הסעיפים ומתקשים להכריע בין יצרם הטוב ליצרם הרע [אלשיך].
לגבי זהותם של אותם אנשים, יש הסבורים כי מדובר בפנייה כללית לכל אדם משכיל [תקות אנוש]. לעומת זאת, דעה אחרת גורסת כי אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב הם שלושת רעיו של איוב, ואילו הוְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם הוא איוב בעצמו [תקות אנוש, אלשיך].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאותם חכמים יֹ֣אמְרוּ לִ֑י ושֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי – כלומר, יאזינו בקשב, יסכימו עם התשובות שניתנו לאיוב, ויודו כי הן נאמרו בחכמה גדולה. מתוך שיקול דעתם הם יבינו כי ה' אינו מעוות משפט [רמב"ן, מצודת דוד], ויסיקו כי טענותיו של איוב נאמרו ללא דעת [רש"י, תקות אנוש].
לאור הזיהוי של איוב כוְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם, מוסבר כי אליהוא מצביע על שתיקתו של איוב כהוכחה לניצחונו בדיון. בניגוד לוויכוחיו עם שלושת רעיו, איוב מאזין כעת לאליהוא ואינו משיב. הוא מכונה "גבר" משום שהתגבר על יצרו וביטל את דעתו מפני חכמתו של אליהוא. לכן, אליהוא פונה אל הרעים המסופקים ומזמין אותם לומר לו את ספקותיהם, שכן אפילו איוב החכם שומע לדבריו ומקבל אותם בשתיקה [אלשיך].