קיומם של כל הברואים תלוי לחלוטין ברצון ה', ועובדה זו עצמה משמשת הוכחה להנהגתו הצודקת. המילים יִגְוַע כׇּל־בָּשָׂר מתייחסות לגוף הפיזי, בעוד המילה וְאָדָם מכוונת לדמותו הנראית של האדם, שסופה לשוב אל האדמה [אבן עזרא].
האפשרות שה' יכחיד את כל החיים באחת מובאת כאן כדי לשלול את הטענה שהוא פועל מתוך שרירותיות או נקמנות. אילו ה' היה מחפש עלילות, מתנהג כאויב וחפץ רק להשמיד, הוא לא היה מרבה בייסורים הדרגתיים על בני האדם. מכיוון שהעולם כולו שלו ואין מי שימחה בידו, הוא היה יכול פשוט לכלות את כל החיים כהרף עין ולהשיב את האדם לעפר [מצודת דוד].
מנקודת מבט רחבה יותר על קיום העולם, יש שקוראים את סופו של המשפט כתמיהה רטורית. אילו ה' היה מאפשר למידת הדין לקטרג על חטאי ישראל עד כדי החזרת העולם למצב של תוהו ובוהו, האם אכן וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב? התשובה המשתמעת היא שאם העולם היה חרב בגלל רשעות, הוא כבר לא היה נבנה מחדש לעולם [אלשיך]. בנוסף לאלו, קיימת דעה פרשנית המקשרת את הדברים להפניית לבו של האדם אל ה', אך גישה זו נחשבת לדחוקה ורחוקה ממשמעותו הפשוטה של הטקסט [אבן עזרא].