שום מקום בעולם אינו נסתר מעיניו של ה', והחוטאים אינם יכולים לחמוק מן הדין. הפרשנים מסכימים כי אֵין חֹשֶׁךְ וכן אֵין צַלְמָוֶת, כלומר אין שום אפלה או עלטה עמוקה, שיכולים להוות מקום מסתור עבור פֹּעֲלֵי אָוֶן, שהם עושי הרע. החושך אינו מחשיך מנגד ה', ולכן הרשעים אינם יכולים להסתיר את מעשיהם מעיניו או לחמוק מעונשו.
מתוך הבנה זו נגזרת תובנה מהותית על הנהגת ה' בעולם [מלבי"ם]. לאדם המבקש להבין את אופן הענישה של הרשעים, די לדעת שני דברים בסיסיים: ה' רואה ומשגיח על כל מעשיהם, ויש בידו היכולת להענישם תמיד. לכן, אין זה ממקומו של האדם לייעץ לה' מתי, איך ובאיזה אופן להוציא אל הפועל את עונשם, שכן ברור שה' מודע לדרכם ויענישם בהכרח.
רובד נוסף ומעמיק יותר מתייחס למושגי החושך באופן סמלי ופנימי [אלשיך]. לפי גישה זו, החֹשֶׁךְ אינו אלא חומריות העולם והגוף הפיזי, ואילו הצַלְמָוֶת מסמל את חדרי הלב והבטן שבהם נרקמות מחשבות החטא. עושי הרע עשויים לטעות ולחשוב כי העכירות והחומריות של העולם הזה מהוות סתר מפני ה', ושבשל קדושתו העצומה הוא אינו מביט למקומות שפלים אלו. הפסוק שולל זאת וקובע כי גם מחשבות האדם העמוקות והחומריות ביותר גלויות לפניו לחלוטין.