החיים האנושיים, על כל עוצמתם ומעמדותיהם, שבריריים לחלוטין מול ההשגחה האלוהית, ויכולים להסתיים באבחה אחת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים רֶגַע יָמֻתוּ מתארות מיתה פתאומית הפוקדת את האדם בדיוק כאשר עולה הרצון מלפני ה', מבלי להבחין בין עשיר לעני, שכן שניהם מסתלקים מן העולם באותו הרגע [רש"י, מצודת דוד, רמב"ן, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ].
האסון מתרחש וַחֲצוֹת לָיְלָה, דווקא בעת מנוחתם של בני האדם כשהם שוכבים על משכבם באפלה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים מילים אלו לא כתיאור זמן כללי, אלא כרמז היסטורי מובהק למכת בכורות במצרים, שהתרחשה בחצות הלילה [רש"י, אלשיך].
בעקבות הפורענות הפתאומית, יְגֹעֲשׁוּ בני העָם. הפרשנים מסכימים כי פועל זה מבטא זעזוע, תנודה ותנועה חזקה [מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא]. זעזוע זה מלווה בחרדה גדולה מפני המוות [תקות אנוש] ובצעקות שבר [רמב"ן]. בעקבות כך הם וְיַעֲבֹרוּ, כלומר יחלפו ויסתלקו מן העולם [מצודת דוד, רלב"ג, אבן עזרא, תקות אנוש]. עם זאת, יש המבינים את המעבר כפעולה פיזית של המון העם הצועד לעבר ביתו של השליט [רמב"ן], או כרמז ליציאת עם ישראל ממצרים [אלשיך].
הפסוק ממשיך ומתאר את נפילתם של החזקים: וְיָסִירוּ אַבִּיר. המילה אַבִּיר משמעותה כוח, אומץ, או אדם תקיף ושליט [מצודת ציון, רלב"ג]. בעוד שרוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בסילוקם ומותם של האנשים החשובים ובעלי הכוח בידי שמיים [אבן עזרא, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ], אחרים רואים בכך תיאור של מרד, שבו העם עצמו קם ומסיר מעליו את השליט האכזר למרות הסכנה [רמב"ן, מלבי"ם]. גישה ייחודית נוספת מזהה את האַבִּיר עם עזא, שרו הרוחני של מצרים, שקטרג על ישראל והוסר מתפקידו [אלשיך].
נפילתם של אותם תקיפים מתרחשת לֹא בְיָד. כלומר, הדבר נעשה בקלות רבה, ללא צורך בהפעלת כוח פיזי, נשק או צבא [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המפלה אינה באה דרך מלחמה, אלא באמצעות מיתה טבעית [תקות אנוש] או בכוח רוח ה' [רמב"ן]. מנגד, יש המפרשים כי המילים לֹא בְיָד מתייחסות לאנשים עצמם, שמאבדים את חוסנם ונותרים ללא כל כוח בידם להושיע את עצמם [רש"י, מצודת דוד].