דברי התוכחה החריפים המופנים כלפי איוב חושפים את הניגוד הטראגי שבין אישיותו הגדולה לבין המילים הקשות שהוא מוציא מפיו. הביקורת מציגה פליאה על כך שאדם בעל שיעור קומה רוחני הופך את הזלזול בהשגחה האלוהית להרגל יומיומי וטבעי, ממש כמו פעולת השתייה.
הפרשנים מסבירים את התמיהה מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב כשאלה רטורית: וכי ייתכן שאדם כל כך חשוב, חכם וצדיק כאיוב ידבר בצורה כזו? [מצודת דוד, מלבי"ם, רמב"ן]. יש אף המדגישים כי אכן אין עוד אדם שסר מרע כמותו [ביאור שטיינזלץ].
אולם, למרות צדקתו, יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי ציורי זה מתאר את הקלות הבלתי נתפסת שבה איוב משמיע דברי זלזול וביקורת כלפי ה'. דברי הלעג שלו על יסודות האמונה פורצים ושוטפים כמים [ביאור שטיינזלץ], והוא מרבה בהם משום שקל לו לומר אותם ללא גבול, כשם שאדם שותה מים לרוויה בחינם [מצודת דוד]. יתרה מכך, נראה שאיוב נהנה להשמיע את דבריו ממש כפי שאדם צמא נהנה לשתות מים [תקות אנוש, אלשיך].
תוכן הלעג מתמקד בטענותיו של איוב כלפי הצדק האלוהי. איוב טען כי אין תועלת בעשיית רצון ה', מתוך תפיסה שגויה שלפיה חטא שנעשה בשגגה גורר אחריו בהכרח חטא במזיד, ולכן האדם כביכול אנוס ואין זה צודק שה' יעניש אותו [חומת אנך]. בעקבות השמעת דברי הבל אלו והכחשתו את ההשגחה והמשפט, איוב כובש לעצמו דרך להתחבר עם פועלי אוון ואנשי רשע, החיים בתפיסה של "לית דין ולית דיין" [מלבי"ם, תקות אנוש].
מנגד, קיימת גישה פרשנית ולפיה המילים יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם אינן מתארות את הלעג שאיוב משמיע כלפי מעלה, אלא את הלעג שהוא עצמו סופג. לפי פירוש זה, אדם כאיוב, אשר בוחר לעת זקנתו להתחבר לחברת הרשעים הכופרים במשפט ה', ראוי שישתה בעצמו כמים דברים המלעיגים עליו [אבן עזרא, רמב"ן].