איוב, פרק ל״ד, פסוק ו׳

דברי איוב מבטאים תסכול עמוק על סבלו, תוך שהוא מערער על צדקת הדין שנעשה לו ומדגיש את הפגיעה הקשה שספג על לא עוול בכפו.

הפרשנים נחלקו בהבנת כוונתו במילים עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב. הגישה המרכזית היא שאיוב מכחיש את צדקת הדין וטוען כי שופטו אינו דן אותו באמת [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה אֲכַזֵּב מלשון אכזבה או הפסקה. לפי גישה זו, איוב קובל על כך שתוחלתו נכזבה, שכן ציפה לטוב ובא עליו רע, והגמול הראוי לו פסק ונמנע ממנו [רמב"ן, מצודת דוד, מצודת ציון]. פרשנות שונה מציג [אבן עזרא], ולפיה איוב טוען כי בעצם הדרישה שלו למשפט, הסובבים אותו מאשימים אותו בשקר. [אלשיך] רואה במשפט זה מעין הנחה רטורית: גם אם נניח ששיקרתי בטענותיי על עיוות הדין, עדיין נותרת לי עילה מוצדקת לתלונה על עוצמת הייסורים.

המשך הפסוק, אָנוּשׁ חִצִּי, מתאר את עוצמת הפגיעה. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה אָנוּשׁ מתארת מכה חולה, כאובה וקשה ביותר. המילה חִצִּי משמשת כאן כמשל לנגע ולמכה שפגעו באיוב, ממש כמו חצים שפילחו את גופו [רש"י, רלב"ג, רמב"ן, מלבי"ם ואחרים].

הצירוף בְלִי־פָשַׁע (שהאות בי"ת בו נהגית בצורה רפה, ללא דגש [מנחת שי]), בא להדגיש כי המכה הונחתה עליו ללא כל חטא או עוון מצידו [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. [מצודת דוד] ו[אלשיך] מחדדים את חוסר הפרופורציה בעונש: לא די בכך שאיוב קופח בדינו, אלא שהוא סופג ייסורים קשים מנשוא בחינם. ייסורים כה קשים אמורים להיות מנת חלקו של פושע בלבד, ואיוב טוען כי מעולם לא פשע במידה המצדיקה זאת. פירוש חלופי מובא על ידי [אבן עזרא], המציע כי המילים בְלִי־פָשַׁע מתייחסות לחץ עצמו כמשל, כלומר החץ פגע בו באופן מדויק ומבלי להחטיא את המטרה.