דברי אליהו כלפי איוב מגיעים לשיא של חריפות, כאשר הוא מביע משאלה להמשך ייסוריו של איוב ללא הרף. עמדתו הנוקשה נובעת מתוך תפיסה כי דברי ההגנה של איוב חצו קו מסוכן, ועל כן הדרך היחידה להעמידו על טעותו היא באמצעות בחינה מתמדת שתוכיח את צדקת הדין.
המילה הפותחת את הפסוק, אָבִי, זוכה לשני כיווני פירוש עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת משורש א.ב.ה, ומשמעותה היא "רצוני" או "תאוותי" [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. לעומת זאת, גישה שניה מפרשת את המילה כפנייה ישירה ותפילה אל ה', כלומר "אבי שבשמים" [רש"י, רמב"ן, אבן עזרא, רלב"ג].
מתוך נקודת מוצא זו, אליהו מצהיר כי רצונו הוא שיִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח. מהותה של בחינה זו היא המשך הייסורים לעולם ועד, במטרה לראות האם איוב יחזור בו מדבריו ומחטאיו [מצודת דוד], או כדי שמשפטו יתברר בגלוי לעיני הכל [רמב"ן]. לעומת הפירוש של המילה נצח כזמן אינסופי, יש המפרשים אותה מלשון ניצחון בקרב או בוויכוח. לפי זה, המטרה היא להתווכח עם איוב עד שיוכרע וינוצח לחלוטין [מלבי"ם]. זווית ייחודית מציעה כי דווקא ייסורים תמידיים וארוכים עשויים להביא את איוב להשלמה ושתיקה, שכן ייסורים פתאומיים מבהילים את האדם, אך ייסורים מתמשכים מרגילים אותו לסבול בשקט [אלשיך].
ההצדקה לדרישה המחמירה הזו טמונה בהמשך הפסוק: עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן. הפרשנים נחלקו בהבנת הקשר בין איוב לאותם רשעים. דעה אחת גורסת כי התשובות שאיוב משיב בוויכוח נשמעות כדברי מינות הכופרים בהשגחה, ואלו טענות שמתאימות להיאמר על ידי רשעים ולא על ידי אדם צדיק כמותו [מלבי"ם, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי ייסוריו המתמשכים של איוב נועדו לשמש כתשובה וכמסר אזהרה לאותם רשעים, כדי שיראו שייסורים אינם חולפים ללא חזרה בתשובה [רש"י, מצודת דוד]. גישה שונה לחלוטין מציעה כי ייסוריו של איוב הם למעשה ייסורים של אהבה שנועדו לכפר על עוונות הדור, מכיוון שאותם אנשי אוון אינם חוזרים בתשובה בעצמם [אלשיך].