אף על פי שאליהוא כבר נמצא בעיצומו של נאום, הכתוב פותח מחדש במילים וַיַּעַן אֱלִיהוּא. הפרשנים מסבירים כי פתיחה זו מסמנת הפסקה מכוונת ומעבר לנושא חדש [אלשיך, מצודת דוד]. בעוד שבמענהו הראשון עסק אליהוא בהרחקת הפשע מן האדם, כעת הוא פותח בתשובה נפרדת המתמקדת בסוגיית השכר והעונש. ההפסקה בין הדברים נועדה לתת רווח בין העניינים השונים, כדי לאפשר לשומע להתבונן היטב בכל נושא בפני עצמו [מצודת דוד].
בחלק חדש זה של דבריו, אליהוא פונה אל החכמים במליצה, ומדגיש את תפקיד השכל בבחינת הדברים: ממש כשם שחוש הטעם מבדיל בין מאכל מתוק למר, כך האוזן השומעת, באמצעות השכל, מסוגלת לבחון טענות רעיוניות ולהבחין באמיתותן [תקות אנוש].