משפט צדק אלוהי מוחלט עומד בבסיס הנהגת העולם, ובו מתבטלים כל פערי המעמדות וההיררכיות האנושיות. ה', מלך העולם, הוא אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים, כלומר אינו נושא פנים, אינו מוותר על חטאים ואינו מעדיף במשפט בעלי שררה ומעמד [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים דגשים שונים למשמעות המילה שׁוֹעַ. יש שפירשוה כשר ומושל [רש"י], יש שראו בה כינוי לאדם נדיב [מצודת ציון], ויש שהגדירוה כאדם עשיר ובעל מעמד [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. כך או כך, הכלל הוא שוְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ לִפְנֵי־דָל – אין לפני ה' כל אפליה או הבדל בדין ובגמול בין העשיר והנכבד לבין העני והדל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
עיקרון זה משתקף גם בציווי התורה לדיינים בבואם לדון עשיר ורש, המחייב להשוות את לבושם כדי שהעשיר לא יוכר ויבלוט על פני הדל. יתרה מכך, חוסר משוא הפנים האלוהי תקף גם ברמה הלאומית; אפילו ביציאת מצרים, ה' לא נשא פנים לישראל רק משום שהתעשרו מביזת מצרים מול המצרים שנותרו דלים, אלא שפט בצדק [אלשיך].
הסיבה לשוויון המוחלט הזה טמונה בסוף הפסוק: כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם. השרים, השועים והדלים כאחד הם יציר כפיו של ה', ולכן אין כל הבדל מהותי ביניהם כשהם עומדים לפניו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].