השגחתו המוחלטת של ה' על מעשי בני האדם מובילה לעשיית משפט מהיר ומוחלט. מאחר שהכול גלוי וידוע לפניו, אין לו צורך בחקירה או בוויכוח כדי לעמוד על טיבם של הרשעים, והוא מביא עליהם חורבן פתאומי.
הפרשנים מסכימים כי המילה מַעְבָּדֵיהֶם פירושה מעשיהם ופעולותיהם של בני האדם. עם זאת, יש המדייקים כי מילה זו מציינת עבודה קשה ומתמדת, ובהקשר זה הכוונה היא לפרי המעשים ולעונש הנגזר מהם [מלבי"ם].
באשר למילה יַכִּיר, הגישה המרכזית היא שה' מכיר ויודע היטב את המעשים, בין אם הם טובים ובין אם הם רעים, ולכן הוא מעניש את הרשעים מיד כפי הראוי להם ואין לו צורך בהוכחות נוספות [רש"י, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי ה' פועל כדי להכיר ולחשוף את מעשיהם הרעים של החוטאים בפני אנשים אחרים [מלבי"ם].
העונש מתואר במילים וְהָפַךְ לַיְלָה. רוב הפרשנים מבינים זאת כמטאפורה: ה' הופך את אורם והצלחתם של הרשעים ללילה, שהוא עת של חושך וצרה [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף רואה בכך תיאור של פתאומיות העונש, המתרחש בלילה אחד שבו ה' מוריד את הרשעים ומעמיד אחרים במקומם [מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המקצינים את אלמנט הפתאומיות ומסבירים שהפורענות מכה בהם כהרף עין, בדיוק ברגע החולף וחסר השיעור שבו היום מתחלף ללילה [תקות אנוש]. בגישה היסטורית וייחודית, יש הקושרים פסוק זה למכת בכורות במצרים. לפי פירוש זה, ה' הפך את ליל ט"ו בניסן, שאמור היה לעמוד לעזרת המצרים מבחינה אסטרולוגית, ללילה של מכה וחורבן עבורם בגלל שהכבידו את שעבוד ישראל [אלשיך].
בסופו של דבר, כתוצאה ממשפטו של ה', הרשעים וְיִדַּכָּאוּ – נשברים, נכתתים וכלים מן הארץ [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].