הגישה הראויה של האדם מול ייסורים היא פנייה לה' מתוך ענווה ובקשת הדרכה על חטאיו הנסתרים. הוא מתפלל כי מלבד מה שהוא מסוגל לראות ולהבין בעצמו, כלומר בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה, אַתָּה הֹרֵנִי ולמד אותי את אשר נעלם מעיניי, ואפילו חטאים מגלגול קודם. מתוך כך הוא מתחייב לעתיד ומצהיר כי אִם עָוֶל פָּעַלְתִּי מתוך חוסר ידיעה, ובכלל זה חטאים שנעשו בדיבור, הרי שברגע שתלמד אותי את הדרך הנכונה לֹא אֹסִֽיף לעשות זאת. מנגד, ישנה קריאה הפוכה ולפיה ה' הוא שפונה אל האדם המתלונן בשאלה רטורית הממחישה את חוסר ההיגיון שבוויכוח עם ההשגחה: האם יעלה על הדעת שאני אבקש ממך ללמד אותי את מה שלא ראיתי ולהבטיח שלא אוסיף לעשות עוול?
איוב, פרק ל״ד, פסוק ל״ב
בִּלְעֲדֵ֣י אֶ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.