איוב, פרק ל״ד, פסוק כ״ט

כוחו של ה' והשגחתו בעולם הם מוחלטים, והוא השולט הבלעדי על מצבי השלווה והסערה בחיי האנושות. כאשר וְהוּא יַשְׁקִט, כלומר בוחר להעניק מנוחה ולהציל את החלשים, אזי וּמִי יַרְשִׁעַ, שכן איש אינו יכול להרע לאותם אנשים או לעורר מהומות וחרדה נגד רצונו. לעומת זאת, כאשר הוא מסלק את השגחתו ויוצר מצב של וְיַסְתֵּר פָּנִים, עולה השאלה וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ, שהרי דרכיו נעלמות מבינת אנוש, ואין מי שיראה את האדם במצוקתו כדי להושיעו. שליטה מוחלטת זו חלה וְעַל־גּוֹי וְעַל־אָדָם יָחַד, שכן ה' משגיח ופועל באותה מידה על אומה שלמה ועל אדם פרטי, מבלי ששום כוח אנושי או רוחני יוכל לשנות את החלטותיו.