איוב, פרק ל״ד, פסוק י״ד

קיומם של האדם והעולם תלוי לחלוטין ברצונו של ה', אשר אינו זקוק לעלילות ותואנות כדי להעניש או להחריב. אִם ה' יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ במטרה להשחית, די בכך שאֵלָיו יֶאֱסֹף, כלומר יחזיר לרשותו, את כוח החיות המקיים את הגוף, הוא רוּחוֹ, ואת הנפש התבונית, היא וְנִשְׁמָתוֹ, וכך ישוב הכול לאפסות. מנגד, קיימת הבנה חיובית לפיה המילה אִם משמעותה בוודאי, והיא מבטאת השגחה תמידית על נשמת האדם כפיקדון אלוהי המקשר בין הבורא לנברא. השגחה זו באה לידי ביטוי מובהק אצל איוב, כאשר ה' שמר על נפשו מפני השטן והבטיח כי בסוף ימיו ייאספו רוחו ונשמתו ישירות אליו.