יואל, פרק א׳, פסוק י״ג

זעקה מופנית אל הַכֹּהֲנִים להתעטף באבל כבד ולשאת תפילה בעקבות שיתוק עבודת הקודש. הנביא קורא להם חִגְרוּ, כלומר לבשו שק, וכן בֹּאוּ לִינוּ בַשַּׂקִּים כדי לשהות ברציפות בבית ה' מבלי להסיר את בגדי האבל גם בלילה מתוך תקווה לעורר רחמים. הפנייה אל מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ ואל מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי משמשת כהקבלה לאותו תפקיד, או מצביעה על הבחנה בין כהנים שעבדו באופן טכני לבין כהנים צדיקים שנקראים כעת לעשות תשובה שלמה. סיבת המספד מפורשת במילים כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ, לאחר שעולת התמיד פסקה ולא נותר במה לרצות את ה'. הפסקת הקורבנות נגרמה משום שמכת הארבה כילתה את היבול, אך יש הסבורים כי הפסוק אינו עוסק בארבה אלא מהווה נבואה לדורות על חורבן בית ה'.