הבצורת הקשה ומכת הארבה מובילות לחורבן חקלאי מוחלט, שבו לא רק היבול על פני השטח מושמד, אלא גם הזרעים הטמונים באדמה ומערכות האגירה של האדם קורסות מחוסר שימוש.
המילה עָבְשׁוּ משמעותה העלו עובש, החלידו או נרקבו. רוב הפרשנים מציינים כי האות בי"ת מתחלפת באות פֵּא, ולכן המשמעות היא כמו "עפשו", לשון עיפוש. בביאור המילים פְרֻדּוֹת ומֶגְרְפֹתֵיהֶם קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה, המבוססת על תרגום יונתן, מסבירה כי מדובר בכלי אחסון ליין. לפי פירוש זה, הפְרֻדּוֹת הן חביות או כלי יין, והמֶגְרְפֹתֵיהֶם (מלשון מגופה) הם המכסים של אותן חביות. הכלים העלו עובש תחת מכסיהם משום שמחוסר יין לא עשו בהם שימוש, לא פתחו אותם כדי להכניס אוויר, ולכן הם נרקבו [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד]. הגישה השנייה והנפוצה יותר מפרשת את המילים בהקשר חקלאי של זריעה. הפְרֻדּוֹת הם גרגרי הזרע המפוזרים והמופרדים מתחת לאדמה, ומֶגְרְפֹתֵיהֶם הם רגבי העפר וחתיכות האדמה. לפי גישה זו, הזרעים נרקבו והתעפשו תחת רגבי האדמה עוד בטרם צמחו, אם בשל חוסר גשמים ועצירת פירות ואם בעקבות הנזק שהותיר הארבה [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, שטיינזלץ].
בעקבות אובדן היבול, מתרחש הרס של מבני האגירה: נָשַׁמּוּ אֹצָרוֹת נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת. האֹצָרוֹת הם מחסנים גדולים שנועדו ליין ושמן [רש"י] או לתבואה, והמַמְּגֻרוֹת הם מבני אחסון קטנים יותר המיועדים ספציפית לחיטה ולדגן [רש"י, מלבי"ם]. המחסנים הפכו שוממים וריקים כי לא היה דבר להכניס לתוכם. הריסת הממגורות מתפרשת כתוצאה ישירה של השממון: מכיוון שהדגן התייבש, כפי שמסתיים הפסוק כִּי הֹבִישׁ דָּגָן, הופסק השימוש במחסנים. בעלי המחסנים חדלו מלתחזק ולתקן אותם כמנהגם מדי שנה בשנה, וכתוצאה מההזנחה המבנים נפלו ונהרסו [רד"ק, מצודת דוד]. מעבר לכך, יש המפרשים את המילה מַמְּגֻרוֹת כך שהאות מֵם הראשונה משמשת כמילת יחס, והכוונה היא שרק מקצת מן המגורות נהרסו [רד"ק בשם אביו].