יואל, פרק א׳, פסוק י״ז

הבצורת הקשה ומכת הארבה מובילות לחורבן חקלאי מוחלט שבו עָבְשׁוּ פְרֻדּוֹת תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם, כלומר גרגרי הזרע נרקבו והתעפשו תחת רגבי האדמה בטרם צמחו, וכלי היין העלו עובש תחת מכסיהם מחוסר שימוש. בעקבות אובדן היבול נָשַׁמּוּ אֹצָרוֹת, המחסנים הגדולים נותרו שוממים, וכן נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת, שהם מבני האחסון הקטנים לחיטה, או לפחות מקצתם. הריסת המבנים אירעה כִּי הֹבִישׁ דָּגָן, שכן התבואה התייבשה ולא נותר מה לאחסן, ולכן הבעלים הזניחו את התחזוקה השנתית של המחסנים עד שהם נפלו ונהרסו.