קרה לכם פעם ששתלתם זרע קטן באדמה, חיכיתם בסבלנות, אבל שום דבר לא צמח? תארו לעצמכם כמה עצוב היה לחקלאים באותה תקופה. הייתה בצורת קשה מאוד, וגם נחילי ארבה אכלו את כל מה שצמח בחוץ. הנזק היה כל כך גדול, עד שאפילו מה שהיה חבוי עמוק מתחת לאדמה נפגע. הזרעים הקטנים שאנשים זרעו, שנקראים פְרֻדּוֹת, פשוט עָבְשׁוּ, כלומר העלו עובש ונרקבו מתחת למֶגְרְפֹתֵיהֶם, שהם רגבי האדמה וחתיכות העפר. בגלל שלא ירד גשם, הזרעים נהרסו עוד לפני שהספיקו לגדול.
כיוון שלא צמח שום יבול, גם לא היה מה לאסוף הביתה. המחסנים הגדולים, שנקראים אֹצָרוֹת, נשארו שוממים וריקים לגמרי. גם המַמְּגֻרוֹת, שהם מחסנים קטנים יותר שנועדו לשמור על החיטה, פשוט נהרסו. למה שהם ייהרסו מעצמם? הסיבה היא שהֹבִישׁ דָּגָן, כלומר התבואה התייבשה לגמרי. כשאנשים הבינו שאין להם תבואה לאחסן, הם הפסיקו לתקן ולטפל במחסנים שלהם כפי שהיו רגילים לעשות בכל שנה. בגלל ההזנחה הזו, המבנים פשוט התפוררו ונפלו.