קרה לכם פעם ששמעתם שמועה על משהו גדול שעומד לקרות, והשמועה הזו לבדה הספיקה כדי לגרום לכם להחסיר פעימה? זה בדיוק מה שהרגישו תושבי כנען. עוד לפני שבני ישראל בכלל התקרבו כדי להילחם בהם, תושבי הארץ רעדו מפחד רק מלשמוע את הבשורות על גבורת ה' ועל הצבא של בני ישראל.
רחב מספרת למרגלים על שני אירועים שגרמו לכנענים לאבד את התקווה. האירוע הראשון היה קריעת ים סוף, כאשר ה' הוביש, כלומר ייבש, את המים. ה' יכול היה להציל את בני ישראל בדרכים אחרות, אבל הוא בחר לקרוע את הים דווקא כדי לפרסם בכל העולם כמה הוא אוהב את העם שלו. האירוע השני היה הניצחון על שני מלכי האמורי. רחב מתארת את הניצחון הזה במילה החרמתם, שפירושה ניצחון מוחלט וסופי שלא משאיר לאויב שום סיכוי להמשיך להילחם.
כשהכנענים שמעו את הדברים האלה, הם הבינו שלא מדובר במלחמה רגילה. הם הבינו שה' שולט גם בשמיים וגם בארץ, ושהוא קודם כל מנצח את הכוחות הרוחניים של העמים בשמיים, ורק אז העמים נופלים בארץ. ההבנה הזאת ריסקה אותם לגמרי: הגוף שלהם קפא ואיבד את כוחו, הלב והשכל שלהם לא הצליחו לחשוב על שום פתרון למצב, והרוח שלהם נשברה. הם פשוט ידעו שמול בורא העולם, אין להם שום דרך לעמוד.