קרה לכם פעם שהשקעתם המון בבניית מגדל גבוה מקוביות, וכשהוא נפל, מישהו שעמד מהצד פשוט התחיל לצחוק? זו הרגשה ממש לא נעימה. זה בערך מה שקרה בזמן חורבן ירושלים. כשהעיר נהרסה, האויבים של עם ישראל לא רק עמדו מהצד, אלא ממש חגגו ושמחו. השנאה שהם הסתירו בלב הרבה זמן, פתאום פרצה החוצה. הם פָּצוּ את הפה שלהם, כלומר פתחו אותו לרווחה כדי ללעוג. הם השמיעו קולות מעליבים כשהם שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ־שֵׁן, ממש שפשפו את השיניים שלהם זו בזו מרוב כעס ושנאה. תוך כדי החגיגה שלהם הם צעקו בגאווה בִּלָּעְנוּ, שזה אומר 'אנחנו השמדנו והרסנו את העיר'. הם כל כך התגאו בכוח שלהם, עד שהם התעלמו לגמרי מכך שמי שבאמת החליט להעניש את ישראל ולהחריב את העיר היה ה׳, ולא הם. בסוף הם הכריזו אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ. המילה 'אך' באה להדגיש משהו מיוחד: האויבים האלה אולי ניצחו במלחמות אחרות בעבר, אבל היום שבו ירושלים נפלה היה היום המסוים והמיוחד שאליו הם חיכו וציפו יותר מכל דבר אחר.
איכה, פרק ב׳, פסוק ט״ז
פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.