נסו לחשוב על מקום שאתם מרגישים בו הכי מוגנים ובטוחים בעולם. עבור עם ישראל, המקום הזה היה בית המקדש. כשבית המקדש נחרב, העם הרגיש כאב עצום. המילים וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ מתארות כיצד ה' הסיר את ההגנה מעל המקדש, שהיה כמו הסוכה והמעון שלו, והמקום נהרס ממש כמו אדם שעוקר גן יפה. אבל גם בתוך העצב הזה הסתתר חסד גדול של ה'. המילה שֻׂכּוֹ רומזת לכך שה' שיכך והרגיע את הכעס שלו. במקום לפגוע בעם ישראל, ה' הוציא את הכעס על העצים והאבנים של הבניין, וכך חייהם של האנשים ניצלו.
כשהמקדש נהרס, אבד גם מקום המפגש המיוחד והאהוב בין ה' לעמו, וזה הפירוש של המילים שִׁחֵת מֹעֲדוֹ. הצרות והיציאה לגלות גרמו לעם ישראל כל כך הרבה צער, עד ששִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת. מרוב עצב, שמחת החגים והשבתות פשוט נשכחה, והימים המיוחדים הרגישו פתאום כמו ימי חול רגילים ואפורים.
ומה קרה למנהיגים? בסוף נאמר וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן. ה' לקח את התפקיד משני המנהיגים החשובים ביותר, המלך והכהן הגדול. זה קרה מפני שהם לא הקשיבו לאזהרות של הנביאים, זלזלו בתפקיד שלהם ולא הדריכו את העם בדרך הטובה והנכונה.