איכה, פרק ב׳, פסוק כ״ב

תארו לעצמכם שאתם מארגנים מפגש גדול של המון חברים ומשפחה. כשכולם מתאספים יחד, יש תחושה נפלאה של חג ושמחה. אבל בירושלים קרה בדיוק ההפך, וזה היה עצוב מאוד. במקום שאנשים יתאספו לחג שמח, ה' קרא לאויבים להתאסף סביב העיר. לכן נאמר תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד, כלומר, בדיוק כמו שבעבר כולם היו באים בשמחה לירושלים בחגים, עכשיו האויבים הם אלה שהוזמנו להקיף אותה. מי היו האויבים האלה? לפעמים אלה היו פשוט האנשים שגרו ממש קרוב. המילים מְגוּרַי מִסָּבִיב מתארות את השכנים שגרו בסביבה, שפתאום הפכו לאויבים והקיפו את עם ישראל. בגלל שהיו כל כך הרבה אויבים מכל עבר, אף אחד לא הצליח לברוח. המילים וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד מסבירות שבזמן הקשה הזה, לא נשאר אף אדם שהצליח למצוא מחסה ולהינצל. הדבר הכי כואב בכל הסיפור הזה קשור לדור הצעיר. המילים אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי מספרות על הילדים והילדות שההורים שלהם גידלו בכל כך הרבה אהבה ודאגה. לצערנו, המילים אֹיְבִי כִלָּם מלמדות אותנו שהאויב לקח את כל הילדים האהובים האלה, וכל מה שהאנשים עבדו כל כך קשה לבנות נעלם.