תארו לעצמכם מצב שבו אתם מזהירים את כולם שמשהו לא טוב עומד לקרות, ובסוף זה באמת קורה ממש מול העיניים שלכם. זה בדיוק מה שהרגיש ירמיהו הנביא. בניגוד לנביאים אחרים שרק דיברו על חורבן ירושלים שעתיד לבוא, ירמיהו היה שם וראה את הכל קורה באמת. כשהוא אומר אֲנִי הַגֶּבֶר, הוא מתכוון לעצמו. אבל למה הוא משתמש דווקא במילה הזו? המילה הזו באה מהמילה גבורה. ירמיהו מספר לנו שה' נתן לו כוחות עצומים, כוחות של גיבור, כדי שיוכל להחזיק מעמד בצער הגדול של החורבן ולא להישבר.
הוא ממשיך ואומר שהוא רָאָה עֳנִי. הכוונה היא שהוא חווה בעצמו את העוני והקושי העצום של העם כשהם איבדו את כל מה שהיה להם ונאלצו לצאת לגלות. את העונש הקשה הזה הוא מתאר במילים בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ. המילה שבט כאן פירושה מקל, ומדובר במקל של כעס. ירמיהו מסביר שה' כעס על המעשים של עם ישראל, והוא השתמש באויבים שלהם, כמו המלך נבוכדנצר, כאילו היו המקל שדרכו הגיע העונש.