בפנייתו אל ה' לנקום באויבי ישראל, מבקש המקונן להנחית עליהם מכה כפולה הפוגעת הן במצבם הנפשי והתודעתי והן בהבאת פורענות אלוהית עליהם.
הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות להבנת הבקשה תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת־לֵב. הגישה הראשונה מפרשת ביטוי זה כשברון לב וייסורים [רש"י, תורה תמימה, צאינה וראינה]. לעומת זאת, הגישה השנייה מסבירה זאת כאוטם, כובד ועקשנות של הלב. לפי פירוש זה, הצרות יוצרות מעין מגן החוסם ואוטם את לב האויבים [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הקשחת הלב מתוארת כדומה להקשחת לב פרעה במצרים, ומטרתה למנוע מהם להרגיש בסיבת עונשם ולחזור בתשובה [תורה תמימה, אלון בכות]. אגב כך, יש השוללים לחלוטין את הניסיון לפרש מילה זו מלשון תוגה ויגון, מסיבות דקדוקיות של מבנה השורש [רש"י].
החלק השני של הפסוק, תַּאֲלָתְךָ לָהֶם, מתבאר גם הוא בשני אופנים המשלימים את הפגיעה באויבים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בקללה (מלשון אלה). לפי הבנה זו, הפועל "תתן" שבתחילת הפסוק נמשך גם לכאן, כאילו נכתב "תתן להם את קללתך", והכוונה היא שה' יביא עליהם את כל האלות והקללות הכתובות בתורה ויעייף אותם בייסורים [אבן עזרא, לחם דמעה, תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. מנגד, פרשנים אחרים קושרים את המילה ללשון אווילות וטיפשות. לפי גישה זו, הבקשה היא שה' יהפוך את מחשבותיהם ועצותיהם נגד ישראל לטיפשיות, ושמתוך אווילותם הם לא יבינו את פשר הצרות הנופלות עליהם [רש"י, פלגי מים, אלון בכות].