תחושת מחנק, חוסר אונים וכבילה מוחלטת עומדת במוקד זעקתו של המקונן. האדם או האומה חשים כלואים ללא כל דרך מילוט, כאשר משא כבד מונע מהם אפילו את היכולת לנוע.
ברמה הפיזית והמיידית, רוב הפרשנים מסבירים את המילים גדר בעדי כבניית חומה סביב המקונן כדי לכלוא אותו ולהגביל את צעדיו. התוצאה היא ולא אצא, חוסר יכולת להימלט, בין אם משום שהאויב הושיב סביבו מחנות של אורבים [רש"י], ובין משום ששערי ירושלים נסגרו ונחסמו לחלוטין בזמן המצור [לחם דמעה]. המילה נחשתי מפורשת ככבלים ושלשלאות, והביטוי הכביד נחשתי מתאר הנחת נחושתיים כבדים על הרגליים באופן שמונע כל הליכה [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
ברובד הלאומי וההיסטורי, התיאור משקף את מציאות הגלות. יש שרואים בכך רמז לגלות מצרים, שהייתה ידועה כמקום שבו עבדים אינם יכולים לצאת לחופשי, ושם סבלו ישראל מעול כבד של עוני וברזל [לחם דמעה]. אחרים מפרשים שהכוונה היא להגליית ישראל למקומות נידחים ומסוגרים, שמתוכם לא ניתנה להם רשות לצאת [תורה תמימה]. פירוש מעניין נוסף מציג את הכבלים הכבדים כמטאפורה כלכלית: "הנחושתיים" הם למעשה מסים כבדים ומסי גולגולת שהוטלו על העם, אשר אוסרים ומגבילים את האדם ממש כמו שלשלאות [תורה תמימה]. מנגד, מוצג ניגוד כאוב לעבר: בימי קדם, כדוגמת תקופת חזקיהו המלך, ה' גדר בעד ישראל כדי להגן עליהם מפני אויביהם, והם לא היו צריכים לצאת להילחם. כעת, אותה גדר הפכה לבית כלא [לחם דמעה].
ברובד הרוחני והפנימי, תחושת הסגירות מקבלת משמעות עמוקה עוד יותר. יש המפרשים כי ה' מתנהג כביכול כשונא, וחוסם בפני האדם את דרכי התשובה, כך שלא יוכל לשוב מחטאו ולהינצל מייסוריו [פלגי מים]. גישה אחרת מזהה את הגדר והכבלים עם יצר הרע, אשר מקיף את האדם וסוגר עליו כבר מרגע יציאתו לאוויר העולם [לחם דמעה]. בהקשר זה, המילה נחשתי נדרשת לא רק מלשון מתכת הנחושת, אלא גם מלשון נחש. הנחושת מסמלת את המעשים התלויים ביצר הרע ובתאוות החומריות. כבלי הנחושת המונחים על הרגליים מרמזים לקללת הנחש הקדמוני הכרוך על העקב. התגברות כוחו של היצר בעקב מחזקת את התאוות, ובכך מעכבת את הגאולה וגורמת להתארכות הגלות [פלגי מים, אלון בכות].