תפילה עזה לדין מוחלט ולביעור הרע מן העולם. הנביא מבקש מאת ה' לרדוף את האויבים ללא פשרות, עד להשמדתם המלאה והכרת מלכותו הבלעדית.
ברמה המילולית, הבקשה היא שהרדיפה תהיה בְּאַף, כלומר בזעם [ביאור שטיינזלץ]. הביטוי שְׁמֵי ה' מכוון למעשה ל"שמיך", כדרך המקרא שבו ה' מוזכר לעיתים בגוף שלישי [אבן עזרא].
הפרשנים מסבירים מדוע הודגש שהרדיפה צריכה להיעשות דווקא בְּאַף. לו ה' היה פועל ללא חימה מוחלטת, מידת הרחמים הייתה עשויה להצטרף ולמנוע את מפלתם הסופית של האויבים. לכן, הבקשה היא לפעולה של זעם מוחלט, שתבטיח את השמדתם הוודאית ללא כל סיכוי להצלה או לרווחה [פלגי מים, לחם דמעה].
ההשמדה המבוקשת היא טוטאלית ולא משאירה פתח מילוט. גם אם האויבים ינסו לעלות למעלה ולמצוא אחיזה ומסתור בין הכוכבים והמזלות, ה' ירדוף וישמיד אותם משם [אלון בכות, לחם דמעה]. הדגשת המילים שְׁמֵי ה' במקום לכתוב רק "השמים", מרמזת על התכלית הסופית של השמדה זו: עקירת עבודת האלילים מן העולם, והגעה למצב שבו ה' לבדו יוכר כמלך יחיד בעולמו [תורה תמימה].
רובד פרשני נוסף ופנימי לוקח את הפסוק אל מאבקו הרוחני של האדם. לפי גישה זו, האויבים שעליהם מדובר הם למעשה הכוחות החומריים והיצרים הגופניים, הקמים על השכל והנשמה במטרה להכניעם. התפילה היא שה' ירדוף כוחות אלו וימנע את הצלחתם בעולם הזה, שהוא המרחב של "תחת השמים". הפגיעה בהצלחתם החומרית באמצעות ייסורים ועצבון מכניעה את החומר אל השכל, מנקה את האדם מחטאיו בעולם הזה, וכך מאפשרת לו לזכות להצלחה נצחית ואמיתית בעולם הבא [לחם דמעה].