הפסוק מבטא אבל עמוק וצער רב על חורבן העם, תוך שימוש בדימוי של זרימת דמעות עזה. הצירוף פלגי מים מתפרש כנהרות וזרמים של מים [אבן עזרא].
באשר לזהות הדובר בפסוק, קיימות שתי גישות. הגישה הפשטנית היא שהנביא מדבר בגוף ראשון יחיד, ובוכה נהרות של דמעות לנוכח המעמד הבזוי והחורבן של עמו [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. לעומת זאת, יש המפרשים כי מילים אלו הן למעשה תשובתה של השכינה, המשתתפת בצער החורבן כדי למנוע מישראל לשקוע בייאוש.
השימוש בלשון יחיד במילה עיני (ולא "עיניי" ברבים) מוביל לפרשנויות סמליות ורעיוניות [אלון בכות]. פירוש אחד קושר את העיניים לשני חלקי התורה: העין הימנית מסמלת את התורה שבכתב, והעין השמאלית את התורה שבעל פה. הבכי מעין אחת בלבד מבטא את הצער על כך שבגלות המרה נשכחה התורה שבעל פה, בעוד התורה שבכתב נותרה בידי העם. פירוש נוסף, הנשען על תורת האר"י, מקביל את שתי העיניים לחודשים תמוז ואב. לפי גישה זו, העין האחת בוכה באופן ספציפי על חודש תמוז, שבו אירע שבר הלוחות – אירוע שהיווה את שורש הצרה וגרם בסופו של דבר לחורבן בית המקדש, וזהו עומק המשמעות של שבר בת עמי.