בבוא עת הפורענות, ה׳ מותח את קשתו ומעמיד את המקונן ישירות מולו, כדי לירות בו את חציו מבלי להחטיא. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה כַּמַּטָּרָא מקבילה למילה "מטרה", כאשר האות אל"ף מחליפה את האות ה"א, והיא נגזרת מהשורש נ.ט.ר [אבן עזרא].
לצד הפירוש הפשוט המתאר פגיעה ישירה וחסרת רחמים, מתפתחת בקרב הפרשנים תפיסה עמוקה ומפתיעה סביב המילה וַיַּצִּיבֵנִי ודימוי המטרה. במקום לראות בכך רק העמדה לקראת השמדה, הפירוש הוא שה׳ נתן בעם ישראל כוח וגבורה לעמוד בייסורים ולא לקרוס. בדרך כלל, אדם שנפגע מחץ מת מיד ונפטר מייסוריו, אך ה׳ העניק לישראל עמידות מיוחדת. הם מדומים לקורת עץ או למגן המשמשים כמטרה לאימוני חיצים: כולם יורים בהם, הם סופגים את הפגיעות הקשות, אך נשארים עומדים על תילם ואינם כלים [תורה תמימה, אלון בכות].
גישה זו מוסיפה שני היבטים ייחודיים לאופן הפגיעה: ראשית, בניגוד לדרך המלחמה הרגילה שבה חיצים נורים אל עורפם של אויבים נמלטים, כאן ישראל ניצבים פנים אל פנים מול החיצים, ממש כמו מטרה. שנית, החיצים שנורו אל עבר ישראל נספגו בגופם ולא חלפו דרכם, וכך למעשה נמנעה פגיעה באלו שעמדו מאחוריהם [אלון בכות, פלגי מים].