תחושת הנרדפות והגלות מלווה לא פעם בחוסר אונים מוחלט מול שנאה יוקדת ובלתי רציונלית. דימוי הציפור הניצודה ממחיש היטב את פגיעותו של הקורבן אל מול רודפיו, אשר אינם פועלים מתוך צורך או היגיון, אלא מתוך איבה עיוורת ואכזריות מתמשכת.
הביטוי צוד צדוני מתאר רדיפה כפולה ומתמשכת, שבה האויבים צדו את הקורבן פעם אחר פעם, בדרכים משונות ואכזריות [לחם דמעה]. הפרשנים מעמיקים בדימוי המופיע במילים כצפור, ומציעים לו מספר רבדים. גישה אחת מסבירה כי כשם שציפור נרדפת עד שהיא נלכדת בתוך מגדל, כך נלכדו ונהרגו רבים מישראל בתוך בית המקדש [אלון בכות]. גישה מרכזית נוספת רואה בדימוי הציפור רמז לגלות מצרים. כשם שציפור מתפתה להיכנס למלכודת באמצעות גרגירי חיטה, כך בני ישראל ירדו למצרים בעקבות הרעב כדי לשבור שבר ולקנות חיטים, ושם נלכדו במצודת השעבוד [פלגי מים, לחם דמעה, אלון בכות]. אגב כך, קיימת מסורת נוסח לגבי כתיבת המילה כצפור; במסורת ארץ ישראל המילה נכתבה חסרה ללא האות ו', בעוד שבמסורת בבל היא נכתבה מלאה [מנחת שי].
החלק השני של הפסוק, אויבי חנם, מדגיש כי המילה חנם (ללא סיבה) מתייחסת לאויבים [אבן עזרא]. הפרשנים מסכימים כי מדובר בשנאה נטולת כל הצדקה, כאשר הקורבן לא עשה כל רע לרודפיו [לחם דמעה, ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך, מתחדד ההבדל בין ציד ציפורים רגיל לבין מעשי האויבים: צייד לוכד ציפור כדי להפיק ממנה תועלת ולאכול אותה, ואילו כאן האויבים רודפים את ישראל לחינם, מבלי שתצמח להם כל תועלת ממעשיהם [לחם דמעה].
הפרשנים מציגים השוואות שונות על בסיס המילה חנם. יש המבחינים בין גלות מצרים לגלות הנוכחית: במצרים ישראל קיבלו לכל הפחות טובה וכלכלה לפני ששועבדו, ואילו בגלות זו האויבים פגעו בהם לחינם מבלי להעניק להם דבר [אלון בכות]. מנגד, יש שדורשים את המילה על שעבוד מצרים עצמו, שכן המצרים הפכו את ישראל לעבדים בחינם, מבלי שקנו אותם בכסף [לחם דמעה], וזאת למרות שירידת יעקב ובניו למצרים לא הייתה עונש על חטא קודם [פלגי מים]. הבחנה היסטורית נוספת מוצגת בין חורבן בית ראשון, שבו האויבים נטלו את ממונם של ישראל, לבין חורבן בית שני, שבו רדפו אותם לחינם ולא הפיקו מהם שום רווח חומרי [לחם דמעה].
לצד הפירושים התולים את המילה חנם באויבים, קיימת גם גישה המפנה את הביקורת פנימה, ולפיה ישראל נרדפו משום שהיו "חינם", כלומר ריקים מקיום מצוות [לחם דמעה].