קרה לכם פעם שהייתם עצובים או שקרה לכם משהו לא נעים, וחבר אמר לכם "אני מבין אותך, גם לי זה קרה"? בדרך כלל, כשאנחנו יודעים שמישהו אחר עבר משהו דומה, זה קצת מנחם אותנו. אבל מה קורה כשהצרה היא כל כך גדולה, שאין אף אחד בעולם שחווה משהו דומה?
זה בדיוק מה שמרגיש הנביא כשהוא רואה את ירושלים. הוא מחפש מילים כדי לנחם אותה, אבל לא מוצא. הוא שואל מָה אֲעִידֵךְ וגם מָה אֲדַמֶּה לָּךְ כשהוא מתכוון לשאול לאיזה אירוע מוכר אוכל לדמות את מה שקרה לך. הוא מוסיף ושואל מָה אַשְׁוֶה לָּךְ כלומר, למי אוכל להשוות את העצב שלך כדי להרגיע ולנחם אותך. התשובה היא שאין שום דבר דומה לזה. ירושלים היא כל כך מיוחדת, והיא נקראת הַבַּת יְרוּשָׁלִַם וגם בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן. התארים האלו מזכירים לנו שהיא כמו בת מלך חשובה וטהורה, שעד לאותו רגע מעולם לא נשלטה על ידי זרים, ולכן מה שקרה לה הוא יחיד במינו.
הנביא מתאר את המצב במילים כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ. למה הוא משווה את השבר לים? קודם כל, כי הים הוא עצום בגודלו, וכך גם הכאב. אבל מעבר לזה, יש בים סמל לכוח מיוחד: למרות שנשפכים אליו המון מים, הוא מצליח לספוג הכל ולא עולה על גדותיו. כך גם עם ישראל, סופג קשיים גדולים מאוד, אבל נשאר חזק ולא נעלם לעולם.
בסוף עולה הזעקה מִי יִרְפָּא לָךְ. מי יכול לתקן שבר כל כך עמוק? התשובה היא שאף אדם לא יכול לעזור באמת, אלא רק ה' בעצמו. כמו שה' עשה לעם ישראל ניסים גדולים כשהם יצאו ממצרים ואמרו שירה על הים, כך הוא ירפא את ירושלים בעתיד, יבנה אותה מחדש ויביא לה נחמה אמיתית ושלמה.