איכה, פרק ד׳, פסוק ד׳

בימי המצור והחורבן, דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל־חִכּוֹ בַּצָּמָא בשל התייבשות חלב האימהות המורעבות, חטיפתן האכזרית להנקת ילדי האויב, או בעקבות חורבן אמות המים שהותיר את האבות המחפשים מים בידיים ריקות. במקביל, הילדים הבוגרים יותר שנגמלו מחלב, העוֹלָלִים, שָׁאֲלוּ לֶחֶם והתחננו למזון, אך נתקלו באכזריות מצד האויבים שסירבו להאכילם אפילו בתמורה לעבודת אימותיהם. במצב זה פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם, כלומר לא היה מי שיחתוך וייתן להם פרוסת לחם, או לחלופין, לא היה מי שיעמוד לצידם וינחם אותם בבדידותם ובאבלם. חוסר היכולת של ההורים להזין את ילדיהם הוביל גם להסרת ההגנה הרוחנית מעל העם, שכן ביטול מצוות חסד וצדקה תמידית זו אפשר לאויב לגבור.