האויבים טמנו פח במרחב העירוני המוכר עד שצָדוּ צְעָדֵינוּ, במציאות הפוכה שבה זרים לוכדים את המקומיים ומונעים מהם מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ. אובדן החופש ברחובות נובע משנאת חינם שהמיטה שממה על העיר, ומהווה עונש על שוטטות בבטלה במקום פנייה ללימוד תורה. מתוך תחושת המחנק מגיעה ההכרה כי קָרַב קִצֵּנוּ ובית המקדש חרב, כשהקץ מדומה לשמש ששוקעת. הקביעה כי מָלְאוּ יָמֵינוּ וכִּי־בָא קִצֵּנוּ מבטאת את החמצת ההזדמנויות לישועה ללא חזרה בתשובה, אך משקפת גם חסד, שכן ה' הקדים את החורבן כדי למנוע את השמדת העם לו היה ממשיך לחטוא בארצו.
איכה, פרק ד׳, פסוק י״ח
צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛נוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽנוּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.