פסוק זה מתאר את תפארתם הפיזית והרוחנית של אנשי המעלה בירושלים בעבר, כניגוד חריף למצבם הקשה בעת החורבן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נזיריה מתייחסת לשריה ואציליה של העיר, מלשון נזר וכתר [רש"י, לחם דמעה, צאינה וראינה]. גישה נוספת מפרשת שמדובר בנזירים של ממש, שעל אף פרישותם מתענוגות העולם היו יפים, מגודלי שיער ומאירי פנים באופן יוצא דופן [רש"י, לחם דמעה].
היופי השלם של אותם אנשים הורכב משילוב נדיר של לובן בוהק ואדמומיות חיונית. הם זכו והיו נקיים יותר מן השלג, וצחו והיו טהורים ולבנים יותר מן החלב. יש המפרשים זאת כפשוטו, שיופיים נבע מכך שהיו רוחצים במי שלג ושותים חלב [תורה תמימה]. במקביל ללובן הפנים, אדמו עצם, כלומר מראם ותוארם היה אדום וחי יותר מפנינים, שהן אבנים טובות אדומות [לחם דמעה, שטיינזלץ]. הפסוק בנוי בכפילות שירית, כאשר השלג מקביל לחלב, והפנינים מקבילות לאבן הספיר [אבן עזרא]. המילה גזרתם מתארת את צורתם ותבנית גופם, שהייתה יפה, סימטרית ומסודרת כאבן ספיר [שטיינזלץ, לחם דמעה].
חלק ניכר מן הפרשנים רואים בתיאור הפיזי השתקפות ישירה של מעלה רוחנית עצומה. זכות פניהם נבעה מכך שהבדילו עצמם מתאוות גופניות [לחם דמעה]. האדמומיות שבפניהם לא נבעה מיצר הרע או מחימום של תאווה, אלא להפך, היא הקרינה מתוך טוהר נשמתם, כאשר המילה מפנינים נדרשת במשמעות של פנימיות הנפש [אלון בכות, לחם דמעה]. גישה פרשנית ייחודית מחלקת את הדימויים בפסוק לארבע קבוצות שונות בעם: צדיקים שפרשו מתאוות העולם ונדמו לשלג, בעלי תשובה שחטאם הלבין כחלב, שופטים שעושים דין ברשעים ונמשלו לאודם, ואנשים המוסרים את נפשם על קדושת השם שנידונים כספיר [פלגי מים].
אבן הספיר החותמת את הפסוק משמשת גם כסמל לעמידות ולנצחיות. כשם שאבן ספיר אינה נשברת גם אם יכו עליה בפטיש על גבי סדן מברזל, כך עם ישראל בגלות עומד בפני צרות ותלאות קשות ואינו נכחד מן העולם [תורה תמימה, פלגי מים]. מנגד, יש הדורשים את המילה גזרתם מלשון גזירה, ומסבירים שכל גזירה וגזירה שניחתה על ירושלים בחורבן הייתה קשה, אכזרית וחזקה כאבן ספיר [תורה תמימה].