יצא לכם פעם לראות אדם שהפנים שלו ממש מאירות מרוב שהוא שמח וטוב לב? פעם, לפני שירושלים חרבה, חיו בה אנשים מיוחדים מאוד. המילה נזיריה מתארת את השרים והמנהיגים החשובים של העיר, שהיו מכובדים כמו אנשים שחובשים להם כתר, כלומר נזר, על הראש. המראה שלהם היה פשוט עוצר נשימה. הם היו כל כך נקיים וטהורים, שהפנים שלהם היו בהירות יותר מן השלג ולבנות יותר מן החלב. יחד עם הלובן המבריק הזה, המראה שלהם היה מלא חיים ובריאות. אדמו עצם אומר שהם היו אדמדמים וחיוניים אפילו יותר מפנינים, שהן אבנים טובות ואדומות. גם צורת הגוף שלהם, כלומר גזרתם, הייתה יפה ומסודרת ממש כמו אבן ספיר יוקרתית. היופי המדהים הזה לא היה רק יופי רגיל של גוף. הוא הגיע עמוק מבפנים, מתוך הנשמה הטהורה שלהם. בגלל שהם התרחקו מדברים לא טובים ושמרו על עצמם, המעשים הטובים שלהם השתקפו החוצה וגרמו להם להיראות כל כך יפים ומאירי פנים.
איכה, פרק ד׳, פסוק ז׳
זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.