איכה, פרק ד׳, פסוק ו׳

נסו לחשוב על מצב שבו מישהו עושה משהו לא טוב בטעות, לעומת מצב שבו הוא עושה זאת בכוונה, אפילו שהוא מכיר היטב את הכללים. מה לדעתכם חמור יותר? הנביא משווה את החורבן של ירושלים למה שקרה לעיר סדום, שהייתה ידועה במעשיה הרעים. הוא מסביר שהמעשים של ירושלים היו חמורים יותר, ולכן גם מה שקרה לה היה קשה יותר. על ירושלים נכתבה המילה עֲוֺן, שמשמעותה לעשות משהו רע בכוונה. לעומת זאת, על סדום נכתבה המילה חַטַּאת, שמשמעותה טעות. אנשי סדום מעולם לא קיבלו את התורה, ולכן הם נחשבו למי שטעו בלי לדעת את הכללים. אבל עם ישראל קיבל את התורה מה', והיו לו נביאים שהדריכו אותו בדרך הישר, ולכן כשהם לא הקשיבו, זה נחשב למעשה מכוון. ההבדל הזה ניכר גם בתוצאה. סדום הייתה הַהֲפוּכָה כְמוֹ־רָגַע, כלומר העונש שלה קרה מהר מאוד וברגע אחד, בלי סבל ממושך. לעומת זאת, תושבי ירושלים עברו תקופה ארוכה וקשה מאוד של רעב. בנוסף, על סדום נאמר וְלֹא־חָלוּ בָהּ יָדָיִם, כלומר לא פגעו בה ידיים של בני אדם. סדום נענשה ישירות מהשמיים על ידי מלאכים, בעוד שירושלים נמסרה לידיים של אויבים בשר ודם.