חורבן ירושלים לא הותיר פליט ושריד, וגם אלו שהצליחו להימלט אל מחוץ לחומות העיר לא מצאו מחסה. האויב ניהל מרדף חסר פשרות, מהיר ואכזרי, שהשיג את הבורחים בכל תוואי שטח.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הפסוק מתאר מרדף פיזי מהיר ובלתי טבעי. האויבים היו קלים ומהירים יותר מנשרים, וניהלו את המרדף בקלות רבה [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. המילה דלקונו מפורשת לרוב מלשון רדיפה, כפי שמופיע במקומות אחרים במקרא [אבן עזרא]. אופי המרדף היה חריג: בעוד שריצה על הרים תלולים אמורה להיות קשה ומעייפת, האויבים רדפו אחרי הנמלטים על ההרים באותה קלות שבה היו רודפים אחריהם במישור [לחם דמעה].
ישנו פירוש שונה למילה דלקונו, הקושר אותה ללשון דליקה ושריפה. לפי תפיסה זו, האויבים הציתו באש את ההרים הסובבים את ירושלים, כדי לחסום לחלוטין את נתיבי הבריחה של הניצולים [תורה תמימה].
ההשוואה לנשרים חושפת את אכזריותם של הרודפים. בעוד שנשרים עפים במהירות כדי למצוא לעצמם אוכל וצידה, האויבים כבר בזזו את כל שלל הערים. רדיפתם אל תוך ההרים והמדבריות הרחוקים לא נבעה מחיפוש אחר שלל, אלא מתוך רצון טהור להרוג ולהשמיד [לחם דמעה].
ברובד העמוק וההיסטורי, הפרשנים מצביעים על כך שתוואי המרדף אינו מקרי, אלא רומז לחטאי העבר של העם. הרדיפה עַל־הֶהָרִים באה כעונש על עבודה זרה שקיימו ישראל על ההרים הרמים, והמארב בַּמִּדְבָּר הוא תגובה לחטא העגל ולבכיית השווא של העם במדבר, שקבעה בכייה לדורות בליל תשעה באב [לחם דמעה, פלגי מים]. כאן נוצר היפוך היסטורי טראגי: בעבר, בהיותם במדבר, עשה ה' לישראל ניסים במעברי ההרים והשמיד את האמוריים שארבו להם. כעת, אותם מקומות בדיוק הפכו לזירת אסון שבה האויב אורב ומשיג אותם [לחם דמעה].
ההרים מסמלים גם את זכות האבות, שנקראים "הרים". האויבים הצליחו לגבור על זכות ההגנה הזו, משום שהיא הותשה ונחלשה בעקבות החטאים שנעשו במדבר [פלגי מים, אלון בכות]. מבחינה רוחנית, ניתן לאויבים כוח לגבור אפילו על מלאכי מרום המכונים "נשרי שמים", שנועדו להגן על ישראל [אלון בכות]. עם זאת, בתוך החורבן מסתתרת גם רחמנות אלוהית: ה' גרם לאויבים לרוץ ולמהר את הגלות, כדי שישראל לא יושמדו כליל ויישאר להם שריד [פלגי מים].
ברובד האלגורי, הפסוק מתאר את מאבקו התמידי של האדם מול יצר הרע. היצר וסיעתו הם הרודפים, המוסווים כאוהבים אך למעשה מבקשים להחטיא את האדם. הם רודפים עַל־הֶהָרִים אלו הצדיקים והתמימים, שהיצר משקיע מאמץ רב כדי להפילם, והם אורבים גם בַּמִּדְבָּר אלו האנשים הריקים מתורה ומצוות כמדבר שממה, שגם אותם היצר צד ברשתו [לחם דמעה].