חורבן ירושלים הביא עמו שבר פיזי ורוחני עמוק, שהפך את תושביה המעודנים והטהורים, שעסקו בעבר בקדושה, לשבר כלי. המציאות הקשה של הרעב והגלות מחקה את צלמם המוכר ושינתה אותם לבלי הכר.
חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם - מראם החיצוני הפך לכהה יותר מפחם [רש"י], מדיו שחורה או מחשכת הלילה, לציון שחור מוחלט וקיצוני [אבן עזרא, תורה תמימה]. השחרת הפנים נגרמה בעטיו של העוני, הרעב ואכזריות האויב [פלגי מים]. במישור הרוחני, שינוי זה מסמל את הסתלקות רוח הקודש ואור החכמה שפעם האיר את פניהם של הצדיקים. עם זאת, החושך ניכר רק כלפי חוץ; פנימה, במקום נסתר, הקדושה עודנה קיימת ולא פסקה לחלוטין [אלון בכות].
לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת - השינוי בגופם היה כה קיצוני עד שאי אפשר היה לזהותם ברחוב [ביאור שטיינזלץ]. ההידרדרות הפיזית הייתה מחרידה: אנשים איבדו את שיערם והגיעו למצב של תת-תזונה כה חמור, עד שלא ניתן היה להבחין אם מדובר בגבר או באישה, והם שרדו בקושי על מציצת נוזלי פירות [תורה תמימה]. גישה נוספת קושרת את המילה להיעדר רחמים והכרה חברתית – איש בחוצות לא חס עליהם במצוקתם [פלגי מים].
צָפַד עוֹרָם עַל־עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ - המילה צָפַד משמעותה התקמט, התחבר [רש"י] או נדבק [אבן עזרא]. המילה עַצְמָם מתייחסת לעצמותיהם, ויש המפרשים אותה גם מלשון מראה וצבע [רש"י]. מחמת הרעב הכבד והבצורת, כל הלחלוחית שבגופם התייבשה לחלוטין. עורם התכווץ, נדבק לעצמות והפך יבש כעץ [תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. טראומה גופנית זו ניכרה אצל אישים כרבי צדוק, שגופו מעולם לא חזר לקדמותו מרוב צומות שצם כדי למנוע את החורבן [תורה תמימה].
במבט עמוק יותר, הידבקות העור לבשר מדומה לחטא אדם הראשון. כשם שבעץ הדעת הקליפה (המסמלת את הרע) והפרי (הטוב) היו דבוקים זה בזה, כך עורם ובשרם של הגולים נדבקו לאחדים, באופן ששיקף את שורש החטא שדבק בהם והפך לחלק בלתי נפרד ממהותם [אלון בכות].