החורבן שבא על ירושלים היה תוצאה ישירה של השחתה מוסרית חמורה. אשמה זו מופנית בעיקרה כלפי נביאי השקר והכוהנים, שכן מֵחַטֹּאות נְבִיאֶיהָ עֲוֺנֹת כֹּהֲנֶיהָ מלמד כי מנהיגי הרוח רצחו חפים מפשע ממניעים של רדיפת בצע וכבוד. הם היו הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים, כלומר שפכו את דמו של כל צדיק וצדיק באופן פרטי. מנגד, יש המפרשים כי מכיוון שהעם כולו חטא, הכתוב מתייחס דווקא לעוולות שהעם עשה כלפי מנהיגיו הרוחניים, ומכוון ספציפית לרציחתו של זכריה ששימש כנביא וכוהן גם יחד ודמו נשפך בתוך העיר.
איכה, פרק ד׳, פסוק י״ג
מֵֽחַטֹּ֣אות נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנֹ֖ת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.