רחובות ירושלים הפכו לזירת שפיכות דמים, שבה אנשים עִוְרִים ששוטטו באין מדריך החליקו על חללי החורבן ונְגֹאֲלוּ בַּדָּם, כלומר התלכלכו בו כה קשה עד שקרוביהם בְּלֹא יוּכְלוּ לגעת בִּלְבֻשֵׁיהֶם המזוהמים. תמונה זו משקפת גם את השחתת המידות שקדמה לחורבן, כאשר רשעים שהיו עיוורים מוסרית נָעוּ בַּחוּצוֹת ורצחו בפרהסיה, ואף כאשר בְּלֹא יוּכְלוּ לרצוח, הם תקפו עוברי אורח כדי שיִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם ויגזלו אותם. מנגד, יש הקושרים את הפסוק לאבל על רצח זכריה הנביא, שבו גם בעלי מומים שאמנם בְּלֹא יוּכְלוּ ללכת בקלות, התאמצו להגיע למקום הרצח ולהתלכלך בדמו מתוך אהבה ויגון.
איכה, פרק ד׳, פסוק י״ד
נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.