יצא לכם פעם להרגיש רעב או צמא כל כך חזקים שקשה לחשוב על משהו אחר? נסו לדמיין כמה קשה הייתה התקופה שבה ירושלים הייתה סגורה מכל כיוון בזמן המצור, ולא נשאר בעיר אוכל. בימים העצובים האלה, התינוקות הקטנים, שנקראים במילה יוֹנֵק, היו צמאים מאוד. בגלל הרעב הכבד לאימהות לא היה מה לאכול, ולכן גם לא היה להן חלב לתת לתינוקות שלהן. מרוב צמא, התחושה הייתה שהלשון שלהם נדבקת לפה. גם הילדים הגדולים יותר, שנקראים עוֹלָלִים, התחננו וחיפשו משהו לאכול. המילה פֹּרֵשׂ פירושה לחתוך או לפרוס, ולצערם לא היה מי שיפרוס וייתן להם אפילו פרוסת לחם אחת קטנה, כי האוכל פשוט נגמר.
איכה, פרק ד׳, פסוק ד׳
דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.